דירות דיסקרטיות

בלי התנצלויות

הבטחתי לעצמי שהפעם זה סופי. נימאס לי להסתתר כל היום בדירות דיסקרטיות ברחבי תל אביב, לשקר לבעלי, להמציא תירוצים, להסתיר.
תכננתי להיפגש עם תומר בצימרים דיסקרטיים (day use ), שנפגשנו בפעם הקודמת והפעם לגמור עם הסיפור. תומר הוא בעלה של ענת, חברה מהמשרד. הכרנו באירועי המשרד ומפעם לפעם החלפנו מילים פה ושם.  המילים הפכו להודעות דואר, ההודעות לשיחות ארוכות אל תוך הלילה ומשם המפגש בדירות day use קצר מאוד.
הסיפור ביני לבינו נמשך כחצי שנה. חצי שנה של ייסורי מצפון שלא נותנים מנוח ולו לשנייה. ייסורי מצפון המרימים את ראשם המכוער בכל אירוע משפחתי, בילוי עם הילדים, ישיבות במשרד אבל בעיקר ברגעים האינטימיים והנדירים בהם אני ובעלי נותרים שנינו לבד, ולא נותר לנו דבר אלא להתמודד עם עצמנו בדממה האומרת הכל.  
איך יכול להיות שמשהו שמרגיש כל כך נכון ואמיתי הוא בד בבד כל כך אסור ומלווה בכל כך הרבה רגשות אשם. ואני יודעת מה בוודאי כולם אומרים: 'אם כל כך קשה לך, תעזבי'. קשה לפרק חבילה, קשה לפרק נישואין בני שנים. לכל המצטדקים אני אומרת, שהשחור והלבן כבר ממזמן היטשטשו באפור שנמוג לו לתוך ים של רגשות אשם חצי בצדק וחצי שלא וכל שנותר ממנו הוא רק אותו משולש אוהבים חסר מעצורים.

אל תומר התקשרתי כמידי שני בבוקר, כאשר ידעתי שהוא בוודאות במשרד וענת בוודאות לא. קבענו להיפגש בדירות דיסקרטיות שראינו לפני כשבוע באינטרנט, לא רחוק מהמשרד שלו. הגעתי כמה דקות לפניו, אספתי את המפתח מהקבלה ונכנסתי לחדר דרוכה וערוכה לשעת מעשה. 
תומר הגיע כולו מחויך, תופס אותי בתשוקה עצמתית כפי שנהג לעשות מידי שבוע, מנשק אותי בנשיקות מלאות חום ומלאות להט. ואני, נותרת חסרת אונים, כאדם הצועד במדבר ומשוועה למים, שוויתי לחום גופו והאהבה שהוא מרעיף עלי.

בתנועה מהירה דחפתי אותו מעלי. הוא הסתכל בי בעניו החומות במבט שואל.
"אני רוצה שנפסיק", פלטתי בכמעט צווחה.
"אבל למה?" הוא שאל מופתע.
"אני לא יכולה להתמודד יותר עם השקרים, ייסוריי המצפון, קשה לי....תבין."
האבן הגדולה שהעיקה עלי במשך תקופה כה ארוכה התמוססה לה בשנייה שבה שחררתי את המילים הללו מהפה. תומר הסתכל עלי בהבעה מופתעת, קם, אסף את חפציו והלך. השאיר אותי חצי ערומה, שוכבת על המיטה וממררת בבכי.
השחור והלבן כבר מזמן התערבבו, הגבולות נפרצו ואותו תחום אפור אינו רק תירוץ לרגשות האשם המכרסמים בי אלא גם עדות חיה לעובדה כי זה קורה לכולם. כולם מרגישים בודדים במערכת יחסים, כולם נזנחים וגם זונחים, שוכחים וגם נשכחים ואולי זאת הסיבה שכולם בוגדים.

לעמוד הסיפורים